הניסיון הגדול של משה - הניסיון של המנהיג

(גירסה באנגלית, הקליקו כאן.)

דמיינו לכם את המצב הבא.

אתם מובילים צוות בפרוייקט מורכב, ויום אחד המנהל קורא לכם לשיחה.

הוא אומר לכם: יש לי חדשות רעות, וחדשות טובות.

החדשות הרעות הן שמצב הפרוייקט לא טוב. הצוות לא מתפקד, ולא מביא את התוצאות הרצויות.

החדשות הטובות הן שאני משוכנע שהאשמה לא בכם. אתם מעולים. אבל הצוות שלכם ״על הפנים״. אז לאחר התייעצות, החלטנו בהנהלה לפטר את כל הצוות - אבל להשאיר אותכם. נבנה סביבכם צוות חדש, סופר-מוכשר, ותמשיכו הלאה.

מה תהיה התגובה שלכם? תסכימו להצעה? או לא? תדונו בהצעה?

בחומש שמות, בפרשת יתרו (מקור) משה רבינו עולה להר-סיני לקבל את התורה. ומאוחר יותר, בפרשת כי-תישא (מקור), מופיע סיפור שהתרחש למרגלות ההר, בזמן שמשה מתארגן לחזור - מסתבר שבאותו זמן ממש, חלקים מעם ישראל חטאו בעבודה זרה לעגל.

בתגובה, פונה הקב״ה למשה ואומר לו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים - העם הזה

קשה-עורף. אם רק תאפשר לי, אשמיד את העם, וממך אבנה עם גדול עצום ורב.

בחומש דברים, שחוזר על הרבה מהקורות את עם ישראל במדבר, הסיפור מופיע בפרשת עקב (מקור), ושם הסיפור מחודד עוד יותר:

ט בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה׳ עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי. י וַיִּתֵּן ה׳ אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל. יא וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה׳ אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית. יב וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה. יג וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. יד הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ.

בתמצית: משה רבינו בהר, ארבעים ויום וארבעים לילה, לומד את התורה, מגיע למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר, מתכונן לחזרה אל העם ולחזור ולהנהיג אותו לארץ המובטחת - ובאותו זמן ממש - חלקים מעם ישראל חוטאים בחטא העגל.

בתגובה, אלוקים אומר למשה - זה עם קשה עורף, ומציע למשה ״להחליף״ את העם, בעם יותר מוצלח.

קשה לתפוס את מורכבות האירוע - אבל מאוד מעניינת התגובה של משה.

הוא לא אומר - ״מה עם אשתי? מה עם הילדים שלנו? עם אחי? האחיינים שלי?״ - הוא פשוט מיד יוצא נגד כל הרעיון של החלפת העם, מתפלל, מתחנן לפני הקב״ה שיבטל את המחשבה הזו, וגם מצליח.

מה באה התורה ללמד אותנו בסיפור הזה? מה רצה הקב״ה ממשה?

אני חושב שזה היה הניסיון הגדול של משה - שהרי הכי קל לתת לאחרים לשאת באשמה ולחשוב שאנחנו בסדר. שרק ״הם״ אחראים לכישלון.

** חשוב לומר: אני לא מתיימר להציג את הפרספקטיבה האלוקית, ולפרש מה אלוקים ״באמת״ התכוון בדבריו למשה, אלא רק לומר שמפרספקטיבה אנושית, זה פירוש אפשרי של מה שחווה משה רבינו.

אבל אלוקים בעצם אומר למשה: הבנתי. אתה יודע להיות מלאך. אתה יודע להיות בשמיים וללמוד תורה בלי לאכול ולשתות ארבעים יום וארבעים לילה.

אבל כדי להנהיג, להיות מנהיג של בני-אדם, אתה צריך להיות בן-אדם. אתה צריך להכיר בחולשות שלהם, ולהיות מסוגל לעבוד איתם ולהנהיג אותם למטרה הבאה. את זה, אתה מסוגל לעשות?

אז ניתן לך ״מוצא״. אסטרטגיית יציאה. נציע לך להחליף את העם. נראה מה תעשה.

האם תקבל את ההצעה? האם תתמקח ותבקש את האישה והילדים, האח והמשפחה?

אם כן, אז אתה אולי מלאך - אבל אתה לא מתאים להנהיג בני-אדם...

כי מי שלא לוקח אחריות על האנשים שלו, ועל המעשים שלהם, ומתמודד איתם - זה לא מנהיג.

משה - מראה לאלוקים שאכן הוא יודע להיות מלאך - אבל גם יודע את המחיר של להיות בן-אדם.

להיות מנהיג אמיתי.

לא מחליפים עם. גם כשקשה. לא נושאים ונותנים על פרטי ההצעה.

לא שוקלים בכלל כזו הצעה.

מצילים את העם, ויורדים להתמודד עם הבעיה. לוקחים אחריות - ופועלים לתקן.